תצפית כלבת - 10 ימים מעת אירוע הנשיכה

סעיף 4(2) לפקודת הכלבת קובע כי בעל חי שנעצר על-פי הפקודה לצורך ביצוע תצפית כלבת יבודד למשך 10ימים מיום התחלת המעצר. מחבר המאמר סבור כי לשון פקודת הכלבת, פרשנותה על ידי בתי המשפט והצורך הרפואי מורים באופן שאינו משתמע לשני פנים כי תקופת ההסגר הינה לכל היותר 11 יום מעת אירוע הנשיכה ולא 10 ימים מיום תחילת ההסגר. במסגרת המאמר מוצגים הנימוקים, הצעות החוק ופסקי הדין המלמדים על כך שפרק הזמן לצורך ביצוע תצפית כלבת הינו 10 ימים מעת קרות האירוע.
22/07/2012

 

מאמר זה נכתב לאור ריבוי המקרים בהם פרשנות לא ראויה של פקודת הכלבת גורמת עוול לכלבים ולבעליהם כאשר הכלב מבודד במכלאה ציבורית לפרק זמן ארוך ומיותר לצורך "תצפית כלבת". במאמר זה תמצאו את כל המידע הדרוש כדי להוכיח לוטרינר רשותי או בית המשפט, באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי את ספירת ימי ההסגר יש להתחיל מיום אירוע הנשיכה ולא מיום תחילת ההסגר.

 

פרשנות פקודת הכלבת, הצעות החוק ופסקי הדין שצויינו במאמר זה הם כל מה שאתם צריכים בכדי ליידע את הוטרינר הרשותי מהו פרק הזמן על-פי הדין הישראלי ובמקרה שלא הצלחתם לשכנעו, באמצעות מידע זה תוכלו לפנות לבית המשפט לצורך קבלת צו המורה לשחרר את כלבכם לאחר חלוף 10 ימים מעת אירוע הנשיכה. אל בית המשפט מומלץ לפנות באמצעות עו"ד במיוחד לאור יצירתיות נימוקי משרד החקלאות והרשות הוטרינרית בדיונים המשפטיים. למרות זאת, כאשר לא ניתן לשכור שירותיו של עו"ד מכל סיבה שתהיה, אסור לוותר וניתן לפנות באופן עצמאי. אני מקווה כי באמצעות המאמר והנחישות שתפגינו אל מול הרשות הוטרינרית, תושרש התובנה כי פרק הזמן שנקבע בדין לצורך הסגר על-פי פקודת הכלבת הינו 10 ימים מעת קרות האירוע ולא כל פרשנות אחרת

 

נתחיל בתיאור שני מקרים שהתרחשו לאחרונה. בשני המקרים הודיע הוטרינר הרשותי כי פרק זמן לצורך ההסגר הינו 10 ימים מעת תחילת ההסגר ובשניהם נקטו בעלי הכלבים בהליך משפטי אשר הוביל לתוצאה זהה - הכלב שוחרר מן ההסגר לאחר 10 ימים מעת קרות האירוע.


אפרת אלעזר מתגוררת בקיבוץ משאבי שדה. ביום 27.04.2012, שיחק כלבה יחד עם כלב השכנים ותיירת שהתארחה בקיבוץ. במהלך המשחק ננשכה קלות התיירת אך לא ידעה לומר מי מן הכלבים נשך אותה. ככל הנראה פנתה התיירת לטיפול רפואי ולאחר כיומיים עזבה את הארץ. לאחר שחלפו 6 ימים, ביום 02.05.2012, יצרה הוטרינרית הרשותית קשר טלפוני עם משפחת אלעזר והודיעה להם כי בהתאם לפקודת הכלבת עליהם להביא את הכלב למאורה הציבורית ולהשאירו שם בהסגר.

 

לאחר שהכלב הושאר בהסגר התברר לאפרת כי הוטרינרית הרשותית מתעקשת כי הכלב יוחזק בהסגר 10 ימים מיום תחילת ההסגר ולא 10 ימים מיום הנשיכה. כל ניסיונותיה של אפרת לשוחח עם הוטרינרית עלו בתוהו. בניסיונותיה למצוא דרך להבהיר כי אין כל מקום להחזיק את הכלב יותר מ-10 ימים מעת קרות האירוע פנתה אפרת לעמותת תנו לחיות לחיות, לעו"ד ולבסוף ביום 07.05.2012, יצרה קשר טלפוני עימי ושטחה את מלוא הסיפור בפני לרבות העובדה כי אין כרגע ביכולתה הכלכלית להוציא סכום כסף משמעותי לצורך ייצוג משפטי.
 
מאחר והיה מדובר אך ורק על עניין 10 ימי ההסגר ולא על בקשה להסגר אלטרנטיבי הסברתי לאפרת כי למרות שעדיף לעשות שימוש בעו"ד לצורך ייצוג משפטי, במקרה זה היא יכולה לפנות לבית המשפט לבד, להציג בפניו את המצב המשפטי ולבקש כי יורה לרשות הוטרינרית לשחרר את הכלב לאחר שחלפו 10 ימים מיום אירוע הנשיכה. שלחתי לאפרת את פסקי הדין אשר יתמכו בטענותיה והנחתי אותה להתעקש על כך שההחלטה בתיק תתבצע באופן מיידי ככל שניתן וכן כי לבית משפט השלום סמכות שיפוט בעניינים מסוג זה.

 

מצוידת בפסקי הדין ובהנחיות ניגשה אפרת לבית המשפט והגישה בקשה לסעד זמני דחוף. לאחר התעקשותה של אפרת כי התיק ישמע באופן מיידי, בית המשפט הורה לרשות הוטרינרית ליתן תגובתה לבקשה בתוך 24 שעות. אפרת אספה את ההחלטה ונסעה במהירות למועצה המקומית שם גילתה להפתעתה כי הוטרינרית הרשותית שינתה דעתה והסכימה לשחרר את הכלב עוד באותו היום, זאת אומרת 10 ימים מיום הנשיכה ולא מיום ההסגר. כמובן שאפרת שמחה עד מאוד על כך שכלבה האהוב שוחרר אך  כעסה על אשר נאלצה לעבור. 

 
המקרה השני בו הוטרינרית הרשותית התעקשה על הסגר של 10 ימים מעת תחילתו היה לפני כשבועיים, בעניינה של חלי ברוק. בין היתר, חלי לא הסכימה שכלביה יוסגרו לפרק זמן ארוך ללא כל צורך ולאחר שאספה את כל המידע הדרוש לרבות הדרכה שקיבלה מאחרים וממני ופסקי הדין ששלחתי אליה בדוא"ל (ואשר מפורטים בהמשך), הגישה בעצמה בקשה לבית משפט השלום בבאר שבע. בניגוד למקרה של אפרת, הפעם הוטרינרית הרשותית והמועצה המקומית נעמדו על רגליהם האחוריות כי יש לבצע הסגר של 10 ימים מעת תחילת ההסגר, התקיים דיון בעניין. לאחר ששמע את טענות הצדדים ועיין בפסקי הדין, קבע בית המשפט כי תקופת ההסגר תהיה 10 ימים מיום הנשיכה.
 
אם לשפוט ממספר שיחות הטלפון המגיעות למשרדי מידי שבוע בשאלה מהו פרק הזמן שעל הכלב לשהות בהסגר ולאור סיפורי בעלי הכלבים אודות עמדת הוטרינרים הרשותיים כי החוק קובע שהסגר הכלב הינו 10 ימים מעת תחילת ההסגר ולא מיום אירוע הנשיכה, הגיע הזמן להניח את הדברים על הכתב ופעם אחת ולתמיד להבהיר כי - לשון פקודת הכלבת, פרשנותה על ידי בתי המשפט והצורך הרפואי מורים באופן שאינו משתמע לשני פנים כי תקופת ההסגר הינה 10 יום מעת אירוע הנשיכה. 
בנסיבות אלה אין ולא היה כל מקום להתעקשות המערכת ו/או מי מטעמה כי תקופת ההסגר הינה 10 ימים מעת תחילת ההסגר. 

 
הכלבת הינה מחלה איומה וקטלנית התוקפת את מערכת העצבים המרכזית. 
למרות פרק הזמן הארוך יחסית של התפתחות המחלה, יכולת בעל החי הנגוע להדביק אחרים הינו לאחר שהמחלה התפרצה וזאת בסמוך מאוד למותו המתרחשת בתוך מספר ימים. לכן, תכלית בידודו של כלב לצורך ביצוע "תצפית" האם הכלב נותר בחיים . הבחירה ב-10 ימי תצפית נועדה לספק מקדם ביטחון של מספר ימים נוספים לאותם ימים ספורים בהם מפריש הכלב את הוירוס באמצעות הרוק עד למותו.

 

למרות זאת, הרשות המבצעת בחרה לפרש את פקודת הכלבת באופן ליטראלי ולא תכליתי ולכן עד לשנות האלפיים, הסגר לצורך תצפית כלבת היה 10 ימים מעת תחילת ההסגר. נימוק נוסף אשר נשמע פה ושם לצורך צידוק 10 ימי הסגר מיום תחילתו נבע מטעמי הרתעה וענישה נגד מי שאמור להסגיר את כלבו ולא יעשה כן בהסתמכו על כך שיחלפו 10 ימים מעת אירוע הנשיכה ואז לא יהיה צורך להסגיר. נימוק זה נדחה לא פעם לאור היעדר ההגיון בהענשתו של הכלב באמצעות כליאתו ל-10 ימים ללא כל צורך אמיתי בכך, במקום הענשת הבעלים שפעל בניגוד לחוק.

בעלי החיים בהם עוסקת פקודת הכלבת הינם יצורים חיים בעלי רגש ונשמה הזכאים גם הם לזכויות. גישה זו היתה ברורה מאז ומעולם לאוהבי בעל-החיים בכלל וחיות המחמד בפרט. עם השנים, גישה זו חלחלה לדין הישראלי ובשני העשורים האחרונים מתן זכויות לבעלי החיים והשמירה עליהן קיבל משנה תוקף. השופט חשין הטיב לבטא זאת ברע"א 1684/96 עמותת תנו לחיות לחיות נ' מפעלי נופש חמת גדר בע"מ "בעל-חיים ליד האדם הוא כילד, תמים וחסר-הגנה. התעללות בילד תזעזע אותנו וכן היא התעללות בחיה. החיה - כמוה כילד - הינה תמימה. אין היא מכירה ברוע ואין היא יודעת כיצד להתמודד עימו. החיה מתקשה להגן על עצמה מפני האדם, והמלחמה בין האדם לבין החיה היא מלחמה בין מי שאינם שווים. האדם מצווה איפוא להגן על החיה כחלק מן הציווי המוסרי להגן על החלש".

 

כבר בשנת 2003, עו"ד שגיא אגמון, ב"כ של עמותת "תנו לחיות לחיות" דאז, שלח מכתב אל שר החקלאות ושר הבריאות לתקן את תקופת ההסגר בפקודה ובתקנות ל- 10 ימים מיום אירוע הנשיכה ולא מיום תחילת ההסגר בכתבו "על פי פקודת הכלבת, נדרש בעליו של בעל חיים שנשך להביאו בתוך 24 שעות להסגר במאורת בידוד למשך 10 ימים. חובה זו נועדה לאפשר תצפית עקבית על בעל החיים, על מנת לבחון התפתחות של סממני מחלת הכלבת... אם לא מתגלים סימני המחלה במשך 10 ימים אלה, סימן שגם אם בעל החיים הנושך נגוע, לא ייתכן שהמחלה עברה לאדם או לבעל החיים הנשוך... מובן מאליו שכאשר חלפו עשרה ימים מיום הנשיכה, ומבחינה רפואית ברור שאין אפשרות להעברת המחלה, אין כל טעם הגיוני לבצע את ההסגר"


בעקבות מכתבו של עו"ד אגמון, הגיב מנהל השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות כי יש לפרש את לשון פקודת הכלבת כהוראת הסגר של 11 יום לכל היותר מיום אירוע הנשיכה "... הצעת החוק בנויה על פירוש החוק הקיים שיש לעצור את בעל החיים ל- 10 ימים, כאשר ההסגרה מתבצעת תוך 24 שעות משעת הנשיכה... בניגוד לנטען במכתב, גם כיום הנחיית מנהל השירותים הוטרינריים לרופאים הרשותיים היא, שיש לפרש את החוק כהסגר ל- 11 יום מיום הנשיכה"  עמדה זו של משרד החקלאות לא הפתיעה מאחר ומזה שנים רבות אנשי מקצוע שונים קבעו מפורשות כי פרק זמן של 10 ימים מיום אירוע הנשיכה מספיק די והותר בכדי לבדוק האם הכלב נגוע בכלבת. במידה והכלב חי ובריא לאחר פרק זמן זה – ממילא כבר אין כל חשש. מה שכן הפתיע היה חוסר ההתאמה בין הנטען במכתב של משרד החקלאות לבין המתרחש בשטח עד לימים אלה ממש.
 
מאז ועד היום הוגשו מספר הצעות חוק לתיקון פקודת הכלבת אשר לא הבשילו לכדי חוק מחייב מסיבות שאינן קשורות לעניין פרק הזמן הנדרש. הצעות חוק אלה קראו לתקן את הפקודה באופן שיירשם בסעיף 4(2) לפקודת הכלבת - 10 ימים מיום אירוע הנשיכה ולא מיום תחילת ההסגר. בדברי ההסבר להצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי חיים), התשס"ה – 2005, נכתב מפורשות כי "מבדיקה מקצועית עולה כי חשיבות הבידוד וההסגר, לצורך שמירה על בריאות הציבור, הינה במשך תקופה של עשרה ימים מיום הנשיכה ולא מהיום שבעל החיים הובא להסגר".


המחוקק עצמו הבהיר כי תכלית ההסגרה לצורך ביצוע תצפית כלבת ולא לצורך ענישת בעל החיים, כפי שניתן לראות מדברי ההסבר להצעת החוק משנת 2005 "...תקופת בידוד של עשרה ימים מיום אירוע הנשיכה תואמת את הדרישות המקצועיות לתצפית על בעל חיים שנשך... ייתכן כי במקרים שבהם בעל החיים שנשך לא חוסן נגד כלבת בשנה שקדמה לנשיכה ראוי לשקול את הארכת התצפית ביום נוסף כאמצעי ביטחון. ד"ר גלין מדגיש כי הבידוד הוא אמצעי רפואי ולא אמצעי ענישה לכלב, ועל כן אין הצדקה מקצועית לשים בבידוד בעל-חיים בריא שאין לו סימנים של המחלה והוסגר תקופה ארוכה לאחר אירוע הנשיכה". הצעת חוק זו הוגשה שוב גם בשנת 2006, במסגרת הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי חיים), התשס"ו – 2006 והמחוקק שב וחזר על אותם הנימוקים התומכים ב-10 ימים מיום אירוע הנשיכה. גם בהצעת החוק לתיקון פקודת הכלבת משנת 2009, צוין התיקון הנדרש לסעיף 4(2) לפקודת הכלבת על שלל הנימוקים שפורטו בהצעות הקודמות.
 
הנה אנו עדים לכך שמזה שנים רבות ברור לכל העוסקים בתחום, קל וחומר למשרד החקלאות ומשרד הבריאות כי פרק הזמן הנדרש לצורך תצפית כלבת הינו 10 ימים מעת קרות האירוע. למרות זאת, כפי שאפרת וחלי חוו על בשרן, עד ליום זה בחלק הארי של המקרים, כלבים שהושמו בתצפית כלבת נאלצו להיוותר בהסגר לפרק זמן של 10 ימים מעת תחילת ההסגר. לאור זאת, הדרך הנכונה לגרום לרשות הוטרינרית להפנים מהו פרק הזמן הראוי לצורך תצפית כלבת הינה באמצעות עתירה לבית המשפט.

 

במספר מקרים מצומצם פנו בעלי כלבים לבתי המשפט בכדי לקבל סיוע אך הפעם הראשונה, למיטב ידיעת המחבר, שבה קבע בית משפט קביעה כלשהי בעניין פרק הזמן הנדרש לצורך תצפית כלבת היה בית משפט השלום בחיפה בבש"א 18238/05 ליאת יעקובסון נ' עיריית חיפה – השירות הוטרינרי. בית התייחס לעדויות ששמע מן השירות הוטרינרי כי מספיקה תקופה של 10 ימים מיום הנשיכה על-מנת להסיר כל ספק כי הכלב אינו חולה במחלת הכלבת. לכן, לאחר שצו ההסגר נדחה למשך 7 ימים, קבע בית המשפט כי הכלב יוכנס להסגר של 4 ימים בלבד ולא 10 ימים מיום ההסגר.
 
ביום 28.12.2006, בבש"א 4419/06 אילון נ' הרופא הוטרינר המחוזי בחדרה ואח', קבע בית משפט השלום בחדרה בזו הלשון "כאמור מטרת החוק – פקודת הכלבת במקרה שלפנינו הינה להביא הכלב החשוד כנושך לבידוד במאורה ובהסדר, לצפות בו משך 10 ימים, הגם שהפקודה קובעת מיום המעצר, הרי הצעות החוק, על סמך דעותיהם של מלומדים, רואים הצדקה לתקן הוראת החוק ולקבוע הסגר, בידוד או מעצר של 10 ימים מיום הנשיכה".
 
ביום 03.03.2008, בבש"א 1084/08 ליבוביץ אילנה נ` מנהל השירותים הוטרינריים קבע בית משפט השלום בראשון לציון "אנו מצויים כיום 8 ימים לאחר האירוע שבעקבותיו הוגשה התלונה כאשר פרק הזמן המקובל לבדיקת גילוי סימני כלבת בכלבים הינו 10 ימים, וכאמור עד עתה לא התגלו סימנים כאלה. נראה לי לכן שהמשך ההסגר לתקופה של יומיים נוספים יביא לכך שניתן יהיה לוודא באופן מוחלט שאין סימנים כאלה בכלבות הנ"ל."
 
ביום 05.07.2009, בת"א 1575-07-09 הרשקוביץ נ' דגן ואח' קבע בית משפט השלום בחיפה כי "ויובהר שוב מטרת ההסגר אינה עונשית אלא נועדה אך ורק לעקוב אחר הכלב במשך 10 ימים ולוודא שאינו נושא את המחלה. אין להקל ראש בהכנסת כלב הרגיל לחיות במשפחה אוהבת למאורת הסגר עירונית (ולו לתקופה קצרה בת 10 ימים) על כל המשתמע מכך..."
 
ביום 19.06.2011, בת"א 18809-06-11 איינס נ' הוטרינר המחוזי קבע בית משפט השלום בנתניה "ד"ר זהרוני הסכים כי לצורך קיום התכלית הרפואית-מקצועית של הבידוד, די בעשרת הימים שלאחר הנשיכה, ואין הכרח כי הכלבה וגוריה יוחזקו במאורת הבידוד הציבורית במשך עשרה ימים מיום הסגרתם לשם (על פי סעיף 4(2) לפקודה). על כן המליץ ד"ר זהרוני שביהמ"ש יורה כי הכלבה וגוריה ישוחררו ממאורת הבידוד הציבורית ביום האחד-עשר שלאחר הנשיכה (היינו, ביום 21.6.11 ), כפוף כמובן לכך שלא נתגלו בהם סימני המחלה."
 
ביום 11.07.2012, בת"א 19017-07-12 ברוק נ' מועצה מקומית מיתר ואח', קבע בית משפט השלום בבאר שבע כי "הכלבים שבהם מדובר, יהיו בהסגר במשך 10 ימים שתחילת מניינם מיום הנשיכה.."
 
אם אין די בכך, בתחילת שנת 2012, מליאת הכנסת אישרה בקריאה טרומית את הצעת החוק של ח"כ ד"ר עינת וילף
לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעליחיים), התשע”ב-2012. בדברי ההסבר להצעה, נכתב כי "על פי המצב החוקי הקיים, בעל חיים שנעצר בשל נשיכת אדם, מבודד למשך עשרה ימים מיום התחלת המעצר. נושא הבידוד וההסגר הינו נושא כאוב ביותר הן לבעל החיים והן לבעליו. על כן מוצע למזער, ככל שרק ניתן, את משך הזמן בו מצוי בעל החי בבידוד ובלבד שאין בכך כדי לסכן את בריאות הציבור.  מבדיקה מקצועית עולה כי חשיבות הבידוד וההסגר, לצורך שמירה על בריאות הציבור, הינה במשך תקופה של עשרה ימים מיום הנשיכה ולא מיום כניסת בעל החיים להסגר. בנוסף, נמצא כי הסיכוי של בעל חיים אשר נשך בעקבות התגרות להיות נשא כלבת הוא נמוך... הצעת החוק תביא לאיזון ראוי יותר בין מידת סבלו הבלתי נמנע של בעל החיים לבין הצורך בשמירה על בריאות הציבור”.
 
לאור כל המפורט לעיל, אין ולא יכול להיות חולק כי פרק הזמן הדרוש לצורך תצפית כלבת על-פי פקודת הכלבת הינו 10 ימים מעת קרות אירוע הנשיכה וכל הטוען אחרת טועה ומטעה. אל תוותרו ואל תסכימו לכל נסיון של וטרינר רשותי כזה או אחר לטעון אחרת. במידה ולא תיוותר ברירה בידכם, תעדו כי הבאתם את כל המפורט לעיל לידיעת הוטרינר והציגו זאת בפני בית המשפט לצורך קבלת פיצוי הולם על כך שנאלצתם לנקוט בהליכים משפטיים בכדי שהווטרינר הרשותי יפעל כדין.

בש"א 4419/06 אילון נ' הרופא הוטרינר המחוזי בחדרה ואח'  בש"א 4419/06 אילון נ' הרופא הוטרינר המחוזי בחדרה ואח'
בש"א 1084/08 ליבוביץ אילנה נ` מנהל השירותים הוטרינר  בש"א 1084/08 ליבוביץ אילנה נ` מנהל השירותים הוטרינר
ת"א 1575-07-09 הרשקוביץ נ' דגן ואח' קבע בית משפט השלום בחיפה   ת"א 1575-07-09 הרשקוביץ נ' דגן ואח' קבע בית משפט השלום בחיפה
ת"א 18809-06-11 איינס נ' הוטרינר המחוזי   ת"א 18809-06-11 איינס נ' הוטרינר המחוזי
ת"א 19017-07-12 ברוק נ' מועצה מקומית מיתר ואח'  ת"א 19017-07-12 ברוק נ' מועצה מקומית מיתר ואח'
הדפסשלח לחברליצירת קשר עם עו"ד אילון