מועצת אירופה, אמנות בינלאומיות ושאר ירקות
מאמר שני מתוך שני מאמרים העוסקים בסוגיית הנגיפים באינטרנט.
19/05/2000


בדרך כלל התזמון הוא הכל. לפיכך מקרה וירוס האהבה תקף במועד ``הטוב`` ביותר – שבועיים לפני מפגש ה- G-8 בפריס בנושא הפשיעה באינטרנט ובמהלך לידת אמנה בינלאומית חדשה המטפלת בכל הסוגיות הנוגעות לפשיעה באינטרנט. בשבוע שעבר נפגשו נציגי ה- G-8 לשלושה ימים גדושים במטרה למצוא דרך לשיתוף פעולה עתידי באמצעות חקיקה, ניטור ואכיפה של פעולות פליליות ברשת. כל זאת נעשה במקביל לעריכת טיוטא ראשונית לאמנה ראשונה מסוגה בעולם בין החברות במועצת אירופה (שישראל אינה עדיין אחת מהן אלה מוזמנת בתור צופה) לבין ארצות הברית, קנדה, דרום אפריקה ויפן.

המלחמה בפשע קיברנטי נולדה ביום שבו ההאקר הראשון חדר למערכת מחשוב ועשה בה כבשלו. למרות זאת, עד היום ברוב מדינות העולם לא נחקקו חוקים ספציפיים הנוגעים לעבירות ופשעים שניתן לעשות באמצעות ו/או בתוך מערכות מחשוב, על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בעולם הקיברנטי החדש שנוצר עם התפתחות האינטרנט בעשור האחרון. העובדה היא שאין פתרון טכנולוגי מושלם לבעיית החדרת וירוסים לאינטרנט. אומנם מפתחי תוכנות האנטי-וירוסים הגיבו במהירות יחסית וסיפקו שדרוגים שהגיבו לאיום תוך פחות מיממה. אך כפי שניתן לצפות, אלה הינם פתרונות תגובתיים ולא מניעתיים, ולכל פתרון שכזה ישנה תגובה שכנגד. התוצאה הינה שמשחק יצירת הוירוסים, גילויים והשמדתם יכול להמשך לעד. ללא צעדי מניעה, הפלטפורמה שהאינטרנט מספק לתקשורת ולמסחר תהפך במהרה ללא בטוחה ועם גסיסתה יגסוס גם האינטרנט במתכונתו זו. לא רחוק היום שמעשי פשיעה באינטרנט יביאו לתוצאות הרות אסון, ולאו דווקא נזקים פיננסים כי אם גם נזקים פיזיים. ניתן רק לשער על מה יתגאה אותו אחד – ``עשיתי שכל הרמזורים יתקעו בירוק, סגרתי את מערכת בקרת הניתוב האוירי`` וכיו``ב.

לא ניתן לומר כי וירוס האהבה היווה את הקש ששבר את גב הגמל, לכך הזכות נתונה ל- DDOS (המקרים בהם נוצרה תנועת כניסה גדולה במיוחד לאתרי אינטרנט ספציפיים, ומנעה בכך את אפשרות הכניסה לאותם אתרים ומתן השרותים המיועדים, על כך התייחסנו במאמרינו הקודמים) לפני כחודשיים שגרמו להשבתת אתרים בעלי משקל כלכלי רב וכן ניסיונות פריצה שגדלו בעשרות מונים החל משנת 1999, לגופים שלטוניים וביטחוניים בכל רחבי העולם. וירוס האהבה נתן את הגושפנקא לצורך העז בנהלים ו/או חקיקה בין לאומית שתקבע בהתאם למכניזם נורמטיבי סמכויות בינלאומיות ומקומיות לניטור, אכיפה וענישה במקרי פשיעה קיברנטית על ענפיה השונים.

כמו שהזכרנו במאמרנו האחרון, קיימת בעיה בהבאתו לדין של החשוד בהחדרת וירוס האהבה לאינטרנט מאחר ובפיליפינים אין חוק שנוגע למעשה שכזה. יתרה מכך הסגרת הנאשם לאחת המדינות בעלות חיקוק שמסוגל לטפל בעבריין קיברנטי, אינה עניין של מה בכך ולו רק מהסיבה שבהסגרה מסמכות שיפוט אחת לשניה, עולה הצורך באמנה המתבססת על הפרה של חוקים דומים. מכיוון שלפיליפינים אין חוק העוסק בנושא וירוסים והחדרתם למערכות מחשב, הרי שלפי דיני ההסגרה עולים קשיים טכניים בהסגרתו. דומה הדבר לאדם המוצא מקלט מפני הסגרה במדינה שלא תסגיר פושעים ולו רק משום שבאותה מדינה אין חוק האוסר את הריגתו של אחר. ניתן לשער כי כרוב האמנות הבינלאומיות, אמנה שתיחתם בנושא פשיעה קיברנטית יחייב את המדינות החתומות לחוקק חוקים ספציפיים, בין היתר, נגד פורנוגרפיה, פריצה ממוחשבת, החדרת וירוסים ועבירות אחרות הקשורות לסחר באינטרנט, ויכלול את העמדתו לדין ו/או הסגרתו של העבריין העובר עבירות מקוונות הגם שמעשה הפשע לא בוצע במדינה בה הוא יושב, או שתוצאות מעשיו לא נתגלו באותה מדינה בכל חומרתם. האמנה ודאי גם תרחיב את נושא סמכות השיפוט, ותקנה סמכות לדון בעניין לכל אותם מדינות בהם תוצאות העבירה הורגשו. סעיף שכזה ודאי יביא לתחרות שיפוט – ניתן לשער כי אין מדינה שלא רוצה להטיל את ידיה על אותו צעיר פיליפיני שהחדיר את וירוס האהבה, אך עדיף מצב זה מן המצב הקיים של קושי בהבאתו של העבריין לדין.

עד כה, לישראל אין במה להתבייש בחקיקתו של חוק המחשבים עוד בשנת 1995. האמנה גם תכלול מנגנוני שיתוף פעולה בחקירות בין לאומיות, אכיפה, הסגרה וענישה וכן מתן אמצעים ואף סמכויות נוספות לרשויות השיטור והאכיפה במדינות החברות. האם ישראל תהא חלק מאמנה זו, סביר להניח שכן למרות שחקיקה מתאימה (עדיין לא נבחנה באופן רציני) אכן קיימת. ניתן גם לראות כי מדינות שונות בעולם יוזמות חקיקה פנימית בעקבות התפתחות הפשיעה הקיברנטית כגון תאילנד והודו. האם אמנה זו תפתור את הבעיה ? כידוע קיימות אמנות רבות ובניהן אמנות הנוגעות להגנת הקניין הרוחני. לומר כי אמנה שכזו עוזרת לענקי התוכנה למנוע נזקים הנאמדים במאות מליוני דולרים כל שנה, יהיה שווה ערך לומר כי ניתן לזרוק חופן גרגירי אורז לאוויר ולתפוס את כולם במכה אחת. אין מדובר רק על הסכמת כל הצדדים לאמנה והתחייבותם לחוקק חוקים שיטפלו בנושא הפשיעה הקיברנטית. מדובר על הזרמת כספים רבים להקמת מנגנוני פיקוח ואכיפה מקומיים ובינלאומיים וכן שיתוף פעולה בינלאומי הדוק.

בעולם הפיזי מדובר בסכומים שאין לכל המדינות להפריש למטרה זו וכן מדובר במדינות שלחלקן התשתית החקיקתית אינה מתאימה ויש לשנותה מקצה לקצה ולבסוף, עם כל הרצון הטוב, נושא האכיפה הינו בעל המשקל הרב ביותר ובאופן הגיוני ככל שהאכיפה תעשה במהירות, ביעילות, בענישה חריפה ובפרסום נאות, כך יקטנו מקרי הפשיעה שכיום ניתנים לעשייה ללא מפרע. למרות מטרותיה הנעלות והנצרכות של האמנה, נשמעת ביקורת נגד מטרות ויישום האמנה ואף האשמות כי האמנה בעצם נועדה להשמת מדיניות אמריקנית באמצעות גופים בינלאומיים.

הדפסשלח לחבר